גדעון (כלפו) רובין נולד ב1927 בחמס שבלוב ליוסף ושרינה. בחייו היה ציוני, מסור לשירות המדינה, אב למופת לשישה ילדים, וסב ל??? נכדים ו??? נינים. גדעון התבלט כאדם מסור, אחראי ובעל לב טוב, שחי לפי ערכים של נתינה ואהבת הארץ והתורה.

כשהיה בן 16, הכיר את לולי (תבדל לחיים ארוכים) כאשר זו התנדבה לתפור עבורו כפתור לז'קט. לאחר היכרות קצרה החליטו להנשא, ואת ירח הדבש כבר בילו על האניה ארצה. מכיוון שהשניים עלו בגיל צעיר מהמותר, נאלצו לזייף את גילם ולומר שהם בני 18, וכשהגיעו לארץ ב1948 הקימו שם את ביתם המשותף. כמייסדי העיר, בתחילת נישואיהם התגוררו במעברות ובשיכונים באשקלון, ועם הזמן עברו לבית מגורים בשכונת ???.

בשנת 1951 התגייס גדעון לשירות המשטרה כחלק מראשוני השוטרים בעיר, ושירת בתפקידים שונים- החל מחקירות ועד שיטור תנועתי. חבריו לעבודה מתארים עמית מסור, הגון ויסודי, שנתן את מירב כוחותיו כדי לשמור על הסדר האזרחי במדינה. גדעון היה גאה לשרת את המדינה ותרם רבות לעיר בעבודתו. בשנת 1978 עבר תאונת דרכים שפגעה בכושר העבודה שלו, ולכן הוכר כנכה צה"ל ויצא לגמלאות.

ילדיו מספרים על אב מסור בעל לב רחב, שהשקיע במשפחתו בשמחה ובאהבה, שתמיד דאג לכל מחסורם ופינק את הילדים, הנכדים והנינים. הם מספרים על מערכת יחסים מעוררת הערצה עם אשתו רבת הפעלים והחסד, ממנה לא נפרד מאז גיל 16.

יוסי, בנו הבכור מספר: "ביני ובין אבא היו יחסי אמון ועזרה הדדית מדהימים, אני עזרתי לו בכל דבר שהיה צריך והוא עזר לי. עזרתי לו לבנות את הבית, הוא היה שולח אותי לקנות חומרים, להתנהל מול הקבלנים- הוא סמך עלי בעיניים עצומות. הוא היה מסודר מאוד, וגם דאג תמיד שיהיה אוכל ביד רחבה בבית. הוא אף פעם לא קנה מוצר אחד או שתיים, תמיד ארגזים, ככה שיספיק להרבה זמן. כשיצא לפנסיה בילה יותר עם הנכדים והנינים, והיה מאוד קשור אליהם."

גדעון נפטר בגיל 93 ממצב בריאותי קשה ממנו סבל בשנותיו האחרונות. בחוליו סעד אותו שי, בן הזקונים, אשר דאג לו באופן תמידי וטיפל בו בצורה מעוררת הערכה. גם ברגעיו האחרונים היה צלול לחלוטין, ודיבר עם שני בניו.

הותיר אחריו שישה ילדים: יוסי, רפי, תקוה, רבקה, שרה ושי, אשר התחנכו לפי ערכי המשפחה וגדלו להיות אנשי חסד המשפיעים כל אחד בתחומו. בניו ובנותיו שואבים השראה רבה מדמותו, ומעבירים את ערכיו הלאה לדור הבא, כך שגם הנכדים והנינים זוכים ללכת לאורו של סבא.